אל תבהל על פיך וכו'. פירוש הרב עיר וקדיש כמהר"ר חיים הכהן ז"ל הרב המחבר טור ברקת בספר מנורת זהב כ"י כי הנה אשר חכמים יגידו דבשני מקומות ישראל פעלו עם הקב"ה בסיני פעלו בפיהם ואמרו נעשה ונשמע ולבם לא נכון עמו. ובבבל פעלו בלבם אבל המרו בפיהם. אמר הקב"ה יבא זה הלב ויכפר על אותו הלב והפה של סיני מכפר על פה זה וזה הדבר היה להם דהדור קבלוה בימי אחשורוש. ולכן יאמר אל תתן את פיך דמאחר דפיך ענה בך וקבלת התורה מחדש וזה היה ברצונך מכאן ואילך אל תתן את פיך דהרי נתבטל טענתך למה שאל הקב"ה ערבים לתורה וזה היה לך כי פיך ולבך לא היו שוים כשאמרתם נעשה ונשמע מ"מ ע"י טענה זו עתה דהדור קבלוה בימי אחשורוש מרצונם בערבות הילדים כמ"ש קבלו וקיימו היהודים עליהם ועל זרעם ולכן הזהר אל תתן את פיך פה קדוש לחטיא את בשרך כי אם תתבטל מהלימוד אז יסורין באים עליך כמשז"ל ואל תאמר לפני המלאך המכריז בכל יום כמשז"ל בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב אוי להם לבריות מעלבונה של תורה כי שגגה היא ולא יחשוב לעון מזיד דמעיקרא אנוסים היינו. ונ"ט דאל יאמר כן. לפי שיקצוף האלהים על קולך עתה יותר לפי דבסיני היה הקול יפה אמנם עתה אתה מפסיד הקול ויקצוף אלהים על קולך זה וחבל את מעשה דידך הם התנוקות כי ברצון הדור קבלוה זהת"ד הרב ז"ל. ולי ההדיוט אפשר לפרש הפסוקים הנמשכים. וידוע מ"ש הרשב"א ז"ל עמ"ש מכאן מודעא וכו' הדור קבלוה וכו' שהקשה מה קבלה זו עושה מסוף העולם לתחלתו ואם קודם אחשורוש לא היו מצווין למה נענשו. ותירץ דעל ידי נתינת הארץ נתחייבו דכתיב ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו ולפיכך כשעברו על התורה הגלם ומשגלו יש מודעא ולפיכך חזרו וקבלוה בימי אחשורוש זהת"ד הרשב"א ז"ל. ותמה עליו הרב הגדול מהרח"א ז"ל במקראי קדש דף ב' דא"ה למה נתחייבו מיתה בבית ראשון ולטעם הרשב"א ז"ל אף דגלות חייבין מיתה אין חייבין וצ"ע עכ"ד ואני עני נראה לדעתי הקצרה דאין כוונת הרשב"א ז"ל דבעוברם בתורה והם בארץ אינם חייבין מיתה דכיון דקבלו התורה ועונשיה בעבור מתנת הארץ והם אחוזים בארץ חייבים מיתה וכל עונשי התורה ומשו"ה נהרגו ומן הדין היה לעשות כליה ח"ו אלא דברחמיו שפך חמתו וכו' ונהרגו רבים ונענשו בעונשים קשים ומרים וברוב רחמיו השאיר פליטה והגלם וקצר הרשב"א ז"ל וכתב וכשעברו על התורה הגלם לומר דחזרה המודעה ולא הוצרך להאריך בדברים ידועים ופשוטים ומעתה נבא להני קראי ואפשר לפרש אל תבהל על פיך כלומר לא תהיה נבהל איך תתחייב בתורה על פיך שאמרת נעשה ונשמע מאחר שהיית אנוס ולא היה בלב וז"ש ולבך שלא היה נכון אל ימהר להוציא דבר שיש לך מודעא. ומה שלא אמרת היום כדאמרינן בנדרים גבי נודרין להרגין והוא באומר בלבו היום. הטעם כמ"ש מהרד"ך ז"ל בתשובה דלבשר ודם צריך שיאמר היום אך לצד עליאה שיודע מחשבות אי אפשר לומר היום וז"ש לפני האלהים. וא"כ המודעא בדין זה אינו חדא כי האלהים בשמים הוא אלהינו אלהי כל בשר ואם במעמד הר סיני כפה גם עתה לא עבר האונס והס כי לא להזכיר ועוד ואתה על הארץ פירוש ארץ ישראל כמו שאמרו רז"ל דהארץ זו א"י וכיון שנתרצית במתנת הארץ הרי נתנה בעבור שמירת התורה ואין כאן מודעא על כן יהיו דבריך מעטים שאין לך שום טענה. ומכלל שצריך לפרט כאשר תדור נדר לבית האלהים אל תאחר לשלמו דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ומזה תקיש על הכלל דאשר נדרת כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע לית ליה פטר"י ואין כאן מודעא. וחזר ואמר אל תתן את פיך לאפוקי שלא יאמרו הן לו יהא שנתחייבו בקבלת הארץ ס"ס אם יעברו על דת דינם לצאת מא"י וכיון שיוצאים מא"י חזרה המודעא ובטלה הקבלה כמו שהקשה הרב מהרח"א ז"ל על הרשב"א כמש"ל לז"א אל תתן את פיך בטענת מודעא לחטיא את בשרך לשון חסרון כמו שפירשו המפרשים דלא סגי ביציאת הארץ כי אם בעונשים מרים לחסר בשרך במיתה וביסורין דכאשר קבלו מתנות א"י בעבור ישמרו חקיו וחטאו נתחייבו בכל העונשים ואל תאמר לפני המלאך המשחית ע"ד שפירשו רז"ל כי שגגה היא דח"ו שגגה יצאה מלפני השליט הבורא יתברך להענישם כי אין חייבים רק לצאת דזה אינו כמו שכתבנו בעניותנו בסמוך. למה יקצוף אלהים על קולך זה שאמרת כי שגגה היא וחבל את מעשה ידיך שאתה נוגע בכבוד ה' ודבריך לעו וקול כסיל ברוב דברים כדאמרן א"נ אפשר במשז"ל דברית הלשון וברית המעור מכוונים ואם יחטא איש לדבר דברים האסורים נותן יד לסט"א ויטמאוהו בקרי וכיוצא וענש יענש וז"ש אל תתן את פיך בלה"ר וכיוצא שזה גורם להחטיא מלשון חטא את בשרך כינוי שיטמאוך בקרי. ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא אם אירע בו קרי בחלום או בהקיץ. כי אתה הגורם בפגום בלשון למה יקצוף האלהים על קולך בדברים האסורים וחבל את מעשה ידיך שגורם מיתת בנים בעון הקרי. א"נ אפשר כמשז"ל כי האדם ברשעו התורה שלומד ומצות שעושה הכל הולך לסט"א וכתיב ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי וכו'. וכתב מהר"ם אלשיך ז"ל דהלשון הוא כלי שרת לעבוד ה' ובפרט בגלות דאין לנו מקדש וקרבן וכהן שיכפר בעדנו. רק זה נשאר לעבוד ה' בלשון לברך ה' ולהתפלל וללמוד ולפייס לעני וכיוצא ונמצא רוב עבודת ה' הוא בלשון. והרי מדבר לה"ר כע"ז ג"ע ש"ד ונבלות הפה אפילו נחתם וכו' וכיוצא בשאר דברים האסורים ונמצא מטמא הלשון וכל הגוף. והלשון בפרט מטונף ומשוקץ ונמאס. ואיך אח"כ ישרת לה' לברך ולהתפלל וללמוד בכלי סרוח סר"ח העודף לישנא בישא זהת"ד. וז"ש אל תתן את פיך לחטיא את בשרך שלא תדבר לה"ר וכיוצא לחטיא את בשרך הא גופ"א קשיא חתיכה נעשית נבלה. ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא לומר מה עשיתי דבור בעלמא. כי הוא עון פלילי. ולע"א כי אח"כ כשלומד ומתפלל בלשון מאוס ומטונף מגדיל עונות וז"ש למה יקצוף האלהים על קולך על דרך הקול קול יעקב כלומר קול תפלה ולימוד וחבל את מעשה ידיך על רוב זדונך לשרתו בכלי מלוכלך נבזה ונמאס. א"נ אפשר במ"ש רז"ל לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן וכמה מעשיות אמרו בש"ס דהויא בשגגה ונתקיים הדבר ואמרו בזהר הקדוש דיש כח הנקרא אוררי יום וכשהאדם מקלל עצמו או פותח פיו תופסים הדבור ההוא ומקטרגים במזכרת עון עד שיתקיים. וז"ש אל תתן את פיך שלא יהיה לך פתחון פה לדבר רע או קללות. לחטיא את בשרך שתתקיים הקללה או הדיבור ההוא. ואל תאמר לפני מלאך חבלה כי שגגה היא. למה יקצוף האלהים על קולך זה שאתה גורם למקטרג וחבל את מעשה ידיך כי אתה נענש גם על אשר היית סיבה שתבא עליך הרעה ח"ו: אוהב כסף. אמרו רז"ל אוהב מצות וכו' ואפשר דמצות עשה הם בחסדים ולזה דרשו אוהב כסף שרומז לחסד לא ישבע מצות. א"נ אוהב כסף מצות לא ישבע כסף ממש דמפזר כספו לקיים מצות ולהרבות צדקות. א"נ אוהב כסף בעה"ב לא ישבע כסף בעה"ז שמפזר לעניים והוא חלקו לעוה"ב:
